לאחר כמה עשורים של מחקר, מדענים שחקרו את השפעות המריחואנה גילו מספר תגליות חשובות. לא רק שהם זיהו את החומר הפעיל במריחואנה, הם גם גילו היכן וכיצד הוא פועל במוח – באמצעות מערכת חדשה שכינו את המערכת האנדוקנבינואידית (EC). מערכת ה-EC – על שם צמח המריחואנה Cannabis sativa והמרכיב הפעיל שלו דלתא-9-טטרהידרוקנבינול (THC) – היא מערכת תקשורת ייחודית במוח ובגוף המשפיעה על תפקודים חשובים רבים, כולל איך אדם מרגיש, זז ומגיב .
הכימיקלים הטבעיים המיוצרים על ידי הגוף ומקיימים אינטראקציה בתוך מערכת ה-EC נקראים קנבינואידים, וכמו THC, הם מקיימים אינטראקציה עם קולטנים כדי לווסת את תפקודי הגוף החשובים הללו. אז מה מייחד את מערכת ה-EC וכיצד השפעת ה-THC על המערכת הזו משפיעה על הזיכרון של האדם, הסיכון לתאונות ואפילו התמכרות?
כיצד קנבינואידים עובדים בצורה שונה ממוליכים עצביים אחרים
תאי מוח (נוירונים) מתקשרים זה עם זה ועם שאר הגוף על ידי שליחת "הודעות" כימיות. מסרים אלו עוזרים לתאם ולווסת כל מה שאנו מרגישים, חושבים ועושים. בדרך כלל, הכימיקלים (הנקראים נוירוטרנסמיטורים) משתחררים מנוירון (תא קדם-סינפטי), עוברים על פני פער קטן (הסינפסה), ואז נצמדים לקולטנים ספציפיים הממוקמים בנוירון סמוך (תא פוסט-סינפטי). זה מדרבן את הנוירון הקולט לפעולה, וגורם למערכת אירועים המאפשרת להעביר את המסר.
אבל מערכת ה-EC מעבירה את המסרים שלה בצורה שונה מכיוון שהיא פועלת "אחורה". כאשר הנוירון הפוסט-סינפטי מופעל, קנבינואידים (שליחים כימיים של מערכת ה-EC) נוצרים "לפי דרישה" ממבשרי שומנים (תאי שומן) שכבר נמצאים בנוירון. ואז הם משתחררים מהתא הזה ונוסעים אחורה אל הנוירון הפרה-סינפטי, שם הם מתחברים לקולטנים לקנבינואידים.
אז למה זה חשוב? מכיוון שקנבינואידים פועלים על תאים פרה-סינפטים, הם יכולים לשלוט במה שקורה לאחר מכן כאשר תאים אלו מופעלים. באופן כללי, קנבינואידים מתפקדים כמו "מתג עמום" עבור נוירונים פרה-סינפטיים, ומגבילים את כמות הנוירוטרנסמיטר (למשל, דופמין) המשתחרר, אשר בתורו משפיע על האופן שבו מסרים נשלחים, מתקבלים ומעובדים על ידי התא.
כיצד THC משפיע על מערכת ה-EC ועל ההתנהגות?
כאשר אדם מעשן מריחואנה, ה-THC מציף את מערכת ה-EC, ומתחבר במהירות לקולטנים לקנבינואידים בכל המוח והגוף. זה מפריע ליכולתם של קנבינואידים טבעיים לעשות את עבודתם בכוונון עדין של התקשורת בין נוירונים, מה שעלול להוציא את המערכת כולה מאיזון.
מכיוון שקולטני קנבינואידים נמצאים בכל כך הרבה חלקים במוח ובגוף, ההשפעות של THC הן רחבות טווח: זה יכול להאט את זמן התגובה של אדם (מה שעלול לפגוע בכישורי נהיגה או ספורט), לשבש את היכולת לזכור דברים שקרו זה עתה , גורמים לחרדה ומשפיעים על כושר השיפוט. THC משפיע גם על חלקים במוח שגורמים לאדם להרגיש טוב – זה מה שנותן לאנשים את התחושה של "ההיי". אבל לאורך זמן THC יכול לשנות את אופן הפעולה של מערכת ה-EC באזורי המוח הללו, מה שעלול להוביל לבעיות בזיכרון, התמכרות ובריאות נפשית.
כאשר אדם מעשן או שואף קנאביס, THC "נכנס לריאות שלך ונספג… בדם", לפי דניאל פיומלי, פרופסור לאנטומיה ונוירוביולוגיה, כימיה ביולוגית ופרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה, למאכלים לוקח קצת יותר זמן דרך הכבד, שם אנזימים הופכים THC לתרכובת אחרת שלוקח קצת יותר זמן להשפיע על תפיסת המציאות של אנשים.
THC שנשאף "מגיע לרמות די גבוהות די מהר", בתוך 20 דקות, מערכת הדם נושאת מולקולות של THC לכל רקמה בגוף, כולל המוח, שם היא יכולה לשנות את הכימיה העצבית. "מהריאות, זו זריקה די ישרה למוח"
מולקולות ה-THC שעוברות את מחסום הדם-מוח יגלו שהן משתלבות היטב בקולטנים המקבלים בדרך כלל תרכובות הנקראות אנדוקנבינואידים, שהגוף מייצר בעצמו. הקולטנים הללו הם חלק מהמערכת האנדוקנבינואידית, המעורבת במספר פונקציות, כולל מתח, צריכת מזון, חילוף חומרים וכאב, לפי פיומלי, שגם מנהלת את המרכז לחקר קנאביס ב-UC Irvine.
"המערכת האנדוקנבינואידית היא המערכת המודולטורית הנפוצה, המפוזרת והחשובה ביותר במוח מכיוון שהיא שולטת בשחרור כמעט של כל נוירוטרנסמיטר", אמר פיומלי. נוירוטרנסמיטורים הם מולקולות שתאי מוח, או נוירונים, משתמשים בהן כדי לתקשר זה עם זה. נוירון אחד שולח מסר לאחר על ידי שחרור נוירוטרנסמיטורים, כגון דופמין או סרוטונין, לפער אינסופי שמפריד בין נוירון אחד למשנהו. הפער נקרא סינפסה.
הנוירון בקצה הקולט של הסינפסה נקרא הנוירון הפוסט-סינפטי, והוא "מחליט אם לירות על סמך הקלט שהוא מקבל", אמר דרו ל- Live Science. האותות העצביים הללו משתפכים דרך מעגלים מורכבים של קשרים עצביים שמתפקדים בקנה מידה עצום; ישנם כ-85 מיליארד נוירונים במוח ועד 100 טריליון קשרים ביניהם.
הנוירון הפרה-סינפטי שולח נוירוטרנסמיטורים על פני הסינפסה לנוירון הפוסט-סינפטי, אמר פיומלי. אבל הנוירון הפרה-סינפטי יכול גם לקבל מידע. כאשר נוירון פוסט-סינפטי ירה, הוא יכול לשלוח הודעה על פני הסינפסה שאומרת, "הנוירון שממנו אני בא הופעל", הפסיק לשלוח נוירוטרנסמיטורים, אמר פיומלי. הוא שולח את הודעת ה"עצירה" הזו בצורה של אנדוקנבינואידים הנקשרים לקולטן הנקרא קנבינואיד 1 (CB1).
כמו פטיש
כאשר THC חודר למוח, המולקולות מתפזרות לתוך הסינפסות שם הן מפעילות קולטני CB1, THC לא גורם לתגובה הכי קיצונית שאפשר כמו קנבינואידים סינתטיים כמו K2 או ספייס, אבל הוא כן "מגביר את הווליום" ומגביר את הסבירות שהנוירון הפרה-סינפטי שהוא משפיע עליו יפסיק זמנית לשלוח נוירוטרנסמיטרים, אמרה.
"הרגשת ההיי היא תופעה פשוטה מאוד. "THC נכנס כמו פטיש", מציף את המערכת האנדוקנבינואידית באותות שהנוירונים הפוסט-סינפטיים לא שלחו. כאשר נוירונים פרה-סינפטים במוח מקבלים את התזכיר להפסיק לשלוח נוירוטרנסמיטרים, זה משנה את זרימת המידע הנורמלית בין נוירונים ומביאה לשיא.
עם זאת, מדענים עדיין לא פיענחו בדיוק מה קורה במהלך האופוריה הזו.
הסיבה לכך היא, בין השאר, ההגבלות החוקיות בארה"ב מקשות על לימוד קנאביס. אבל ממה שהחוקרים אספו עד כה, נראה ש-THC "מנתק" זמנית את רשת מצב ברירת המחדל. זוהי רשת המוח שמאפשרת לנו לחלום בהקיץ ולחשוב על העבר והעתיד. כאשר המוח שלנו מתמקד במשימה ספציפית, אנו משקטים את הרשת הזו כדי לתת לתפקוד הביצועי שלנו להשתלט.
יש עדויות של-THC יש השפעה משמעותית על הרשת, אבל החוקרים לא ממש בטוחים איך זה קורה. ישנם קולטנים לקנבינואידים בכל רחבי המוח, כולל ב"אזורים המהווים את הצמתים המרכזיים של [רשת מצב ברירת המחדל]", זה יכול להיות "שה-THC משבית את [רשת מצב ברירת המחדל] על ידי שילוב עם הקולטנים האלה", אבל ייתכן גם ש-THC משקה את הרשת באמצעות "אפקט עקיף המערב קולטנים קנבינואידים באזורי מוח אחרים".
מדענים עדיין עובדים כדי למצוא את המנגנונים שגורמים לאדם להרגיש גבוה, אבל יש סיבה לחשוב שההשפעה הזו על רשת מצב ברירת המחדל היא חלק משמעותי מהפאזל.
ניתוק רשת מצב ברירת המחדל לוקח אותנו למקום מנטלי שבו התפקוד של הדברים שאנו חווים פחות חשוב מהדברים עצמם: הידיים שלנו הן כבר לא רק משהו שאנחנו משתמשים בו למגע או לאחיזה, אלא משהו עם קיום פנימי וערך פנימי. תרופות פסיכדליות, כמו LSD או פטריות מיובשות המכילות פסילוסיבין, עושות את אותו הדבר.
עם זאת, אנשים יכולים לחוות שיאים בצורה שונה. ההרגשה של להיות מוקסם ו'מחובר' לדברים רגילים, דברים שאנו רואים ומשתמשים בהם מדי יום, אינה אוניברסלית אבל כן מתרחשת, במיוחד כאשר משתמשים במינונים גבוהים של קנאביס המכיל THC.
תופעות לוואי
ההשפעות של רמות גבוהות של קנאביס שעושן או נשאף נמשכות בדרך כלל כמה שעות, אם כי במצב אכילה זה יכול לקחת הרבה זמן כדי להתחיל להשפיע על המשתמשים. ולמרות שקנאביס הוא לא החומר המסוכן שהתגלה במאה ה-20, השימוש בו כרוך בסיכון מסוים. ראשית, בעוד שקנאביס חוקי לשימוש פנאי ורפואי בחלק מהמדינות.
חשוב גם לזכור שקנאביס הוא חומר תרופתי חזק. קנאביס יכול לחצות את השליה, אז נשים בהריון צריכות להימנע מכך. ו"שימוש כבד בשנות העשרה יכול להיות בעייתי". לדוגמה, קנאביס – ובמיוחד קנבינואידים סינתטיים כמו תבלין – יכולים להחמיר את הפסיכוזה. "אנשים שנמצאים בסיכון לכך לא צריכים לעשן את זה", אמר דרו.
לבסוף, קנאביס אכן משפיע על היכולת לנהוג, במיוחד על משתמשים מזדמנים. דרו הזהיר שאנשים לא צריכים לנהוג במשך שלוש שעות לאחר העישון.
בסופו של דבר, ה-THC יעזוב את המוח; ריבוי הדם שהכניס את ה-THC למוח יוביל אותו לכבד, שם הוא ייהרס ויופלט בשתן.
ואתה לא תאמין לזה, אבל הידיים שלך – הן היו אותו הדבר כל הזמן.